פסק-דין בתיק ת"ק 011764/02

1.     בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסה לביטוח דירה שהוצאה לתובע על ידי הנתבעת ביום 3/1/02, בגין אירוע פריצה שאירע ביום 13/1/02.

2.       התובע טען בתביעתו כי רכש את פוליסת הביטוח מהנתבעת שהינה חברה לביטוח ישיר, באמצעות שיחת טלפון במהלכה נדרש למסור פרטים על הדירה ושווי תכולתה, על פי הערכתו האישית ובהתאם הוצאה פוליסה לביטוח תכולת דירה בשווי של 25,000 ש"ח.

לטענת התובע לאחר אירוע הפריצה, ביקר שמאי מטעם הנתבעת בדירתו והעריך את שווי התכולה שנגנבה אך הנתבעת שילמה לו ב"טענות שקריות" ו"תוך ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט", רק כ-60% משווי התכולה שנגנבה כפי שהוערך על ידי השמאי מטעמה.

3.     הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי הוצאה לתובע פוליסה לביטוח דירה על פי הערכת שווי תכולה בסך של 25,000 ש"ח כפי שאישר התובע בחתימתו על טופס אישור פרטים לביטוח דירות שצורף כנספח א' לכתב ההגנה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי לאחר אירוע הפריצה, נשלח שמאי שהעריך את שווי תכולת הדירה בסך של 40,000 ש"ח לפיכך ועל פי הוראת סעיף 60, לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981 (להלן: חוק חוזה ביטוח) הופחתו תגמולי הביטוח באופן יחסי בגין ביטוח חסר.

הנתבעת צירפה לכתב הגנתה חוות דעת שמאי על פיה הוערך שווי הפריטים שנגנבו בסך של 7,133 ש"ח ובהתחשב בהפחתה בגין ביטוח חסר, פוצה התובע בערך כינון בסך של 4,143 ש"ח בניכוי השתתפות עצמית כמפורט בכתב ההגנה.

4.     התובע העיד בישיבת יום 25/2/03 כי נכנס לדירה בסמוך לפני עריכת הביטוח וכי אמר שיש ברשותו ציוד בערך של כ- 20,000 ש"ח אך נאמר לו כי הסכום המינימלי לביטוח הוא 25,000 ש"ח לפיכך ביטח תכולת דירתו בסך של 25,000 ש"ח.

כן העיד התובע כי הדבר היחיד שקנה, היה מערכת קולנוע ביתית ומקרר יד שניה שקיבל וכי "היה לי רק מזרון בתקופה הזו רק נכנסתי לדירה", (עמ' 2 לפרוטוקול).

5.     היות ובדו"ח השמאי שצורף לכתב ההגנה לא פורטה הערכת שווי תכולת הדירה המסתכמת על פי הדו"ח בסך של 40,000 ש"ח התרתי לנתבעת להגיש השלמה לדו"ח השמאי בה תפורט הערכת שווי התכולה. כן התרתי לתובע להגיש דו"ח נגדי או השגות על הדו"ח המשלים, תוך 30 יום ממועד הגשתו.

6.     ביום 10/3/03 הוגש על ידי הנתבעת נספח לדו"ח השמאי בו פורטה תכולת דירתו של התובע והערכת שוויה המסתכמת בצירוף ערך הרכוש שנגנב בסך של 45,033 ש"ח תוך ציון כי תחשיב ביטוח החסר נערך על פי הערכת שווי תכולה בסך של 40,000 ש"ח.

7.     בישיבת יום 22/7/03, אישר התובע כי פרטי התכולה, המפורטים בנספח לדו"ח השמאי, למעט פריט מס' 16 המכונה "שונות", היו ברשותו אם כי טען כי הציוד הוערך על פי ערכו כחדש ובאופן מוגזם.

התובע העיד כי קנה מקרר משומש עבורו שילם 1,000 ש"ח וקיבל מזרון וספה ישנים ומשומשים מחבר ומקרובי משפחה. התובע העיד כי לא התייחס לפריטים אלה כשהעריך את שווי תכולת הדירה שכן מדובר בדברים ישנים וכי התייחס אך למערכת הקולנוע הביתית והטלויזיה לכן אמר בשיחה הטלפונית כי בדירה יש ציוד בשווי של כ-  15,000 ש"ח.

התובע טען כי לא הוסבר לו כיצד להעריך את שווי התכולה לפיכך התייחס רק לציוד החדש.

8.     מר אמיר שפיצר, חברו של התובע שסייע בידי התובע, ברשות בית המשפט, בניהול התביעה טען כי בעצם העובדה שהתובע התבקש להעריך את שווי התכולה על פי שיקול דעתו, ללא ידע ומידע מספיק כיצד לעשות זאת, הפרה הנתבעת את החובה המוטלת עליה מכח סעיף 55 (א) לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: חוק הפיקוח על עסקי ביטוח).

סעיף 55 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח קובע כדלקמן:

"(א)      מבטח או סוכן ביטוח לא יתאר תיאור מטעה עסקת ביטוח המוצגת לפני לקוח פלוני ולא       יכלול תיאור מטעה בפרסום לציבור".

(ב)      לעניין זה, "תיאור מטעה" - תיאור הניתן בעל פה, בכתב או בדפוס שיש בו כדי להטעות בעניין מהותי בעסקה; בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה;...

מהותה של עסקת הביטוח, היקף הכיסוי הביטוחי, הסייגים לו והתנאים המוקדמים לקיומו."

מר שפיצר הפנה להחלטתה של כב' השופטת ד"ר פלפל בבש"א 60298/99 (מחוזי תל-אביב) שוורץ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"מ תש"ס (2) 27, שם נקבע כי גביית פרמיה לביטוח מקיף לרכב על בסיס מחיר הרכב לפי מחירון לוי יצחק מחד ומאידך הפחתת שווי הרכב על פי מפחיתי ערך בעת קרות מקרה הביטוח, מהווה חסר סימטריה שאי גילויה מהווה תיאור מטעה של עסקת הביטוח בהתאם לסעיף 55 (ב) (2) לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח.

שקלתי בכובד ראש את הטענה האמורה אך הגעתי לכלל מסקנה שאין הנדון דומה לראיה שכן לעומת גביית פרמיה על בסיס מחיר מחירון מחד ותשלום דמי ביטוח על בסיס ערך הרכב בפועל ובהתחשב במפחיתי ערך מאידך, הרי בענייננו מדובר בגביית פרמיה על בסיס הערכת שווי תכולת הדירה שלא על בסיס מחיר מחירון כלשהו ומאידך תשלום תגמולי הביטוח, נעשה על פי הערכת השווי האמורה, במידה והיא תואמת למציאות. על פי אותו יחס פוצה התובע על פי שווי השוק בגין ערכה של מערכת הקולנוע הביתי ולא על בסיס המחיר ששילם עבורה במסגרת המכרז הכפול, כפי שמצויין בדו"ח השמאי שצורף לכתב ההגנה.